זוגות שמחליטים להתגרש ניצבים מיד בפני בחירה: גישור או בית משפט. שני המסלולים מובילים בסוף לאותה תוצאה משפטית — פסק דין שמסדיר את הגירושין. אבל הדרך לשם שונה לחלוטין. ההבדלים נוגעים לעלות, זמן, חיסיון, והשפעה ארוכת טווח על המשפחה. המאמר הזה עובר על כל הפרמטרים, ועוזר להחליט.
ההבדל הבסיסי — מי מקבל את ההחלטות
ההבדל החשוב ביותר בין גישור לבית משפט הוא מי מחליט מה קורה.
בגישור: הצדדים מחליטים. המגשר עוזר להם להגיע להסכמה, אבל אין לו סמכות לפסוק. אם בני הזוג רוצים לחלק את הדירה בצורה לא שוויונית כי זה מתאים להם — אפשר. אם הם רוצים להסדיר את חופשות הקיץ באופן יצירתי — אפשר. כל החלטה לגיטימית, כל עוד שני הצדדים מסכימים.
בבית משפט: השופט מחליט. לאחר ששמע את הצדדים ובחן את הראיות, הוא פוסק על-פי דיני המשפחה. הוא יכול לחלק את הדירה רק לפי החוק (חוק יחסי ממון), לפסוק מזונות לפי נוסחה, לקבוע משמורת לפי טובת הילד כפי שהוא מבין אותה. אין לו סמכות לפסוק לפי "מה שמתאים לכם".
ההבדל הזה הוא הבסיס לכל ההבדלים האחרים.
עלות — ההפרש המשמעותי
עלות גישור גירושין נעה בין 13,000 ל-90,000 ש"ח לזוג, תלוי במורכבות. עלות הליך משפטי לגירושין נעה בין 100,000 ל-500,000 ש"ח לזוג. כל פעם שאני אומר את הנתונים האלה, אנשים שואלים: "באמת? פי 5-10?".
כן, באמת. הנה הפירוט:
גישור: שעות גישור (10-30) × תעריף לכל צד (600-1,000 ש"ח) + ניסוח הסכם (5,000-25,000 ש"ח) + מומחים נוספים אם נדרשים (אקטואר, שמאי) + אגרת בית משפט לאישור.
בית משפט: עורכי דין משני הצדדים (לרוב 30,000-150,000 ש"ח לכל צד) + מומחים שמתמנים על-ידי בית המשפט + עלות ייצוג בכל דיון (3-15 דיונים בממוצע) + ערעורים (אם קיימים).
ההבדל אינו רק במחיר. הוא במה שמשלמים עליו: בגישור משלמים על תהליך שמוביל לסיום. בבית משפט משלמים על מאבק שלא בהכרח מוביל לתוצאה שרציתם.
זמן — חודשים מול שנים
תהליך גישור גירושין סטנדרטי נמשך בין 3 ל-8 חודשים מהפגישה הראשונה ועד אישור ההסכם בבית משפט. תהליך משפטי לגירושין נמשך בין 1.5 ל-5 שנים — וזאת בלי ערעורים.
הסיבה: בית המשפט מעמיס. כל דיון נקבע לחודשים קדימה. בין דיון לדיון יש זמן מתח. אם אחד הצדדים מבקש דחייה — דוחים. אם השופט עסוק — דוחים. הזמן הזה הוא לא רק טכני. הוא גם רגשי. שנים של דיונים, עורכי דין, מסמכים, פגישות — שוחקים אנשים. הרבה תיקים מסתיימים בפשרה דחוקה אחרי שלוש שנים, רק כי הצדדים מותשים.
השפעה על ילדים
זה לא משהו שאפשר לכמת בכסף או בזמן, אבל זה ההבדל החשוב ביותר.
בגישור: הילדים לרוב לא יודעים מה קורה ברמה הפרטים. הם מרגישים שיש מתח (אי אפשר להסתיר), אבל הם לא נחשפים לטענות הדדיות, להאשמות, להליכים. ההורים מסיימים את התהליך כשהם עדיין מסוגלים לעבוד יחד כהורים. זה משפיע על הילדים לטובה.
בבית משפט: הילדים נחשפים. גם כשמשתדלים להגן עליהם — הם מרגישים. עורכי דין שואלים על "התנהגות ההורה השני", פסיכולוגים מטעם בית המשפט מבצעים אבחון, לפעמים שופט שומע את הילד עצמו (מגיל 9 ומעלה). שלוש שנים של זה משאירות צלקות.
מחקרים חוזרים על עצמם בכל מדינה: ילדים של הורים שעברו גישור מתפקדים טוב יותר אחרי הפרידה מילדים של הורים שעברו הליך משפטי. ההבדל מתבטא בלימודים, במצב נפשי, ביכולת ליצור מערכות יחסים בעתיד.
חיסיון — מי יודע מה
גישור: חיסיון מלא. סעיף 79ג לחוק בתי המשפט קובע שכל מה שנאמר בגישור — הצעות, אמירות, מסמכים — לא יכול לשמש בהליך משפטי לאחר מכן. גם המגשר עצמו מחויב בחיסיון מקצועי.
בית משפט: פומבי חלקית. דיוני משפחה אינם פתוחים לציבור (בניגוד לרוב הדיונים האחרים), אבל פסקי הדין מתפרסמים (בלי שמות מלאים). הכל נמצא בתיק הבית משפט, נגיש לעורכי דין ולמערכת המשפט. במצבי גירושין מורכבים, פרטים יכולים לדלוף — לחברים, למשפחה, לעיתים אפילו לתקשורת.
הבדל החיסיון משמעותי במיוחד לאנשים בעמדות ציבוריות, בעלי עסקים, או פשוט אנשים שמעדיפים פרטיות.
מתי בית משפט הוא הכרחי
יש מצבים שבהם גישור אינו אופציה ריאלית, ובית משפט הוא הכלי הנכון:
אלימות במשפחה — פיזית, מילולית, או כלכלית. גישור עומד על שוויון בין הצדדים. במצב של אלימות, יש פערי כוחות שאי אפשר לאזן בחדר גישור. נדרשת הגנה משפטית — צו הרחקה, צו מניעה. אחרי שהמצב מוסדר, אולי אפשר לחזור לגישור.
סירוב מוחלט של אחד הצדדים — כשאחד הצדדים מסרב לחלוטין לדבר, לחתום, או להגיע לפגישות. גישור הוא וולונטרי. אם אין רצון משני הצדדים — אין תהליך.
צורך בצו דחוף — צו עיכוב יציאה מהארץ, צו מניעה מהוצאת כספים מחשבון, צו זמני לטיפול בילדים. אלה דורשים פעולה מיידית של בית משפט.
חוסר שקיפות פיננסית מהותי — כשיש חשד מבוסס שאחד הצדדים מסתיר נכסים. גישור עומד על שקיפות. אם אחד הצדדים גונב מההסכמה הזו — אי אפשר לסמוך על הסכם שייצא.
מצב נפשי לא יציב של אחד הצדדים שמונע ממנו לקבל החלטות מודעות.
ברוב המקרים האחרים — גישור הוא הכלי הנכון.
ההמלצה הסטנדרטית
המלצה שאני נותן לכל זוג שמתחיל הליך גירושין: נסו גישור קודם. גם אם אתם בטוחים שזה לא יעבוד.
הסיבה: עלות הניסיון של גישור — פגישת אבחון חינם + פגישה ראשונה אם החלטתם להמשיך — היא נמוכה. אבל המידע שתקבלו מהפגישות האלה שווה הרבה. אתם תבינו איך נראה התהליך, מה האלטרנטיבות, ומה הצד השני באמת רוצה. לעיתים אחרי פגישה ראשונה, צד שהיה "בטוח שזה לא יעבוד" מגלה שדווקא יש בסיס.
ואם אחרי הפגישה הראשונה גילתם שגישור באמת לא מתאים — לפחות ניסיתם. בית משפט עדיין מחכה.
ראו גם
- תהליך גישור גירושין שלב אחר שלב
- כמה עולה גישור גירושין?
- איך לבחור מגשר גירושין